עיניים – לראות…מעבר

 הפליא לעשות בורא עולם, אשר יצר את האדם בחוכמה וברא בו עיניים, אזניים, חוטם ופה, הנקובים ופתוחים אל העולם שמסביבנו. אל כוחותינו, חמשת חושינו וכוחות השכל והרגש, ניתן להתייחס כרכיבים ב”מכונה” משוכללת, בעלת יכולת תפקוד מדהימה ויכולת השרדות מרשימה; בעולם רצוף מכשולים ואתגרים הם משמשים כחיישנים לקלוט בהם את הגירויים המפציצים אותנו ללא הפוגה. ואנו רואים, שומעים, מריחים, עלינו לתפוס את המתרחש, ולהגיב במהירות, נכון ומדוייק. אלו הם כלים השרדותיים ממדרגה ראשונה.

תהליכים אלה אינם חושיים בלבד. מעורבת בהם ומנצחת עליהם דעתנו, האוספת את הנתונים אותם קולטים כלי החושים, ומפענחת אותם.  בלשונו של הרב קוק: “כל ההנאות שבעולם הן רק ידיעות של דבר מהנה, אלא שהן מתחלקות לפי הדרכים, שעל ידם אפשר להגיע לאותה הידיעה : יש ידיעות הבאות על ידי שמיעה ויש על ידי ראיה ויש על ידי טעימה, ויתר החושים, אבל על כל פנים המהנה אינו כי אם הידיעה הטובה הנאותה, והחומר הוא הכלי שעל ידו מגיעים את הידיעה”. (עולת ראי”ה ח”ב קעד)  ישנן ידיעות טובות, מהנות, ערבות, וישנן -לדאבוננו- גם ידיעות מצערות ומכאיבות, אך אין חוויות גופניות-חושיות בלבד, חוויית החיים היא חוויה שבדעת. “החיים אינם כי-אם דעת, אלא שיש דעת גדולה והיא חיים גדולים, ויש דעת קלה והחיים ההם גם כן קלים”. ידיעות מצד הגוף קלות הן, קטנות ושפלות, לעומת הידיעות הגדולות שמצד הנפש והרוח. והידיעה היותר גדולה ונכבדה הלוא היא ידיעת השי”ת.

ואל הידיעה הזו מבקשים אנו לכוון את כלינו: כלי החושים, שכלנו ולבנו. אין אנו מסתפקים בקליטת העולם, מבקשים אנו להתאמץ ולקלוט את דבר ה’ בעולם; את דברו היומיומי, את הופעתו המסותרת במציאות העוטפת אותנו. חפצים אנו להכשיר את הכלים; לראות מעבר, לשמוע מעבר, ואפילו – לחשוב מעבר. לקרוע את מסך המציאות ההווית ולהפתח אל עולמות הרוח. יהיו נא עינינו פקוחות ואוזנינו כרויות אל סוד ההוויה, “שערים” להכנס בהם פנימה, אל תוך נפשנו, ולגלות בקרבנו את צור לבבנו, חלק אלוק ממעל ממש.

“עיניים הם דברים עליונים וגבוהים מאד” – מלמדנו רבי נחמן- “והם רואים דברים גדולים ונוראים, ואם היה האדם זוכה לעיניים כשרים, היה יודע דברים גדולים רק ממה שעיניו רואות, כי הם רואות תמיד, אך שאין יודע מה רואה”. (ליקוטי מוהר”ן רנד)

עיניים עשויות לשמש גם ככלי רוחני רב עוצמה; את המראה החושי ניתן לתרגם למראה רוחני, לחזון עליון, גבוה, גדול, נורא. לשם כך יש להכשיר את העיניים, להפוך אותן לעיניים כשרות. ואין הכוונה לשמירת העיניים ממראות אסורים, זה בוודאי, אך בכך לא די. -עיניים כשרות הן עיניים מתבוננות, מתפנות לראות, מקדישות ממשאבי הזמן והנפש על מנת להבין את הנראה: “כי לידע הדבר שראה זה תלוי בדעת, ולזה צריך קצת זמן, שישהה קצת הדבר הנראה לפני עיניו, בכדי שיבוא ויושיט כח הראות להדעת”. העיניים הן מגש הדעת, מושיטות את פרי ראייתן לבעליהן המתבונן. והוא, שהזין עיניו במראות, עליו גם לזון ולפרנס ולכלכל את נפשו, ולדעת מה שראה.

 “ולזה צריך קצת זמן” מתנסח ר”ן; עולמנו המקושר והמתוקשר סוגד למהירות, ו”קצת זמן” איננו מהמצרכים המבוקשים. וצריך להתרגל לחשוב כך: שיש עניין במתינות, ב”אתנהלה לאטי”, בהרפיה ממירוץ מטורף, בהשתהות לצורך התבוננות. פנאי בנפש.

משה, הרואה את הסנה בוער באש ואיננו אוכל, מחליט בדעתו: “אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה”. הוא מזהה מראה גדול, ולקראתו הוא מסכן את שגרתו, סר מן הדרך הכבושה, ומתאמץ לראות. ושכרו – “וירא ה’ כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה”. מראות אלקים הוא זוכה לראות.